מיצב הנצחת הנספים בשואה – ידיעה
מיצב הנצחה וזיכרון לשואה
אביב לשם
יוזמה שהחל צביקה הראל, שרתם אליה חברים נוספים, הבשילה לכדי הצעה להקמת מיצב הנצחה וזיכרון בני משפחות של חברי שער הגולן שנספו בשואה ולציון והוקרת השורדים שהיו והינם חברי שער הגולן.
המיצב ימוקם, כך לפי ההצעה, מאחורי מבנה הספרייה וארכיון הקיבוץ, כאשר שכבת הפיצוץ מאבני הבזלת, על המקלט הנטוש, תהווה בסיס למיצב. לפי ההצעה, במקום אפשר יהיה לערוך טקסי זיכרון, והקהל יישב על כיסאות ועל הדשא שבין שטח הספרייה למקלט.
עלויות הקמת המיצב כוללות בין היתר את תקצוב התכנון, אלמנט פיסולי, בולדרים מבזלת עם שמות הנספים, מדרגות, גשר, תרנים ו-6 לפידי אש. אלמנט מים חיים, בשילוב שמות הניצולים חברי הקיבוץ.
זה הרעיון, אלה הפרטים, אבל איך צץ הרעיון שאלתי את צביקה. והוא סיפר לי שנכדיו בקיבוץ עין השופט הזמינו אותו לפני שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה להדליק את משואת הזיכרון בטקס שנערך בקיבוצם. שם הוא ראה את מיצב הזיכרון בו לוחות הנצחה, עליהם כתובים שמות נספים וניצולים. חשבתי לעצמי, הוא אומר לי, כזה מקום הייתי רוצה שיהיה אצלנו בשער הגולן.
צביקה (83) מוכר כניצול שואה. הוא נולד וגדל ברומניה. בשואה איבד את אביו שנלקח למחנה עבודה בטרנסניסטריה ואת אחיו אברהם שהוכה למוות בידי חיילי גסטפו. הוא עלה לישראל ב-1951 מרומניה עם אימו, שתי אחיות ואח. אחי הגדול כבר היה חייל בנח”ל. אימו הייתה בקשר עם עליית הנוער וכדי להקל על המשפחה אחיו הביא אותו לשער הגולן בפברואר 52′, כאן הצטרפתי לקבוצת אורן, ממנה נותרו כיום בקיבוץ שפרה עברי ותקווה גל. מאז אני כאן.
על מנת לקדם את היוזמה ולהביאה לפני מוסדות הקיבוץ הלך צביקה לארכיון, שם הראו לו כי קיימת רשימה שמית של בני משפחה שנספו בשואה של חברי שער הגולן, ורשימה של חברים שמוכרים כניצולי שואה. בשלב השני שיתף את דורון רות ביוזמה. דורון הציע שהאתר יהיה על המקלט מאחורי הארכיון ושכפ”צ האבנים שעליו, המשווים למקום חזות מתאימה לאתר הנצחה. דורון צירף את אדריכל רינן קרני, אדריכל הקיבוץ, וביחד גיבשו תכנית ראשונית. אחרי דורון צורפו חברים נוספים, ביניהם בתי לשם, נורית קצירי, אסתר אלט, יעקב כהן, יעקב שן ודני ברייר. בשלב הבא הוכנה מצגת ראשונה של המיצב, ובישיבות שקיימנו ונקיים, אנו בהליכי גיבוש הרעיון לקראת הצגתו חזותית לקיבוץ.
מקום שנתגאה בו
בשיחה שקיימתי איתו אמר לי צביקה “זה חשוב לי מאוד. גם ברמה האישית, כניצול שואה, ולא פחות מכך ברמה הציבורית, כסוג של צוואה ומחויבות שלנו לחברי הקיבוץ שהיו ואלה שחיים בינינו. אני כבר לא צעיר, ואני רוצה להספיק לראות את זה. זה מתוכנן להיות מקום שנתגאה בו, ונוקיר את החברים ובני משפחותיהם. יש פה גם אלמנט חינוכי לנכדים והנינים שגדלים היום בקיבוץ. הציפייה שלנו היא שהיוזמה תתקבל בברכה ותקבל תמיכה רב-דורית ואת המשאבים לביצועה.
מקורות לגיוס תקציב לביצוע היוזמה עליהם בונים המארגנים הם עמותת התרבות וההנצחה של הקיבוץ, שתמכה בעבר בהקמת בית הדר, הקיבוץ, קרנות ותרומות חיצוניות.
