יום כיפור בשער הגולן אז והיום נכתב לעלון 25.9.23
יום כיפור בשער הגולן – פעם והיום
כתב: יעקב שן
ראשוני הקיבוץ וגם ההשלמות הראשונות שהצטרפו עשו מהפכה בחייהם.
רבים מהם יצאו ממשפחות דתיות, הם עלו לארץ והחליטו להגשים מהפך,
להיות עם של עובדי אדמה ולא מתפרנסים ממסחר. הם שינו את תפיסת העולם הדתית שבה גדלו לתפיסת עולם חילונית, אנטי דתית.
“אנחנו לא נציין את יום כיפור בכלל, יום זה שייך לדתיים בלבד, אנחנו החילונים במכוון. נעבוד ונאכל ביום הזה כאילו זה יום רגיל מימות השבוע”.
חדר האוכל היה מלא סועדים, ויום זה היה יום עבודה רגיל. היו אפילו חברים שאמרו: “אם אני רוצה לקחת יום חופש אקח אותו באמצע השבוע אבל ביום כיפור במכוון אני עובד, כמו ביום רגיל. זה מועד השייך לדתיים בלבד”.
ברור שיום כיפור לא היה רשום כלל ביומנו של רכז התרבות.
עברו שנים, הקיבוץ התבגר, הצטרפו חברים רבים שלא הייתה חדורה בהם המהפכה האנטי דתית, וותיקי הקיבוץ החלו אפילו להתגעגע למסורת היהודית, לניגונים ולפיוטים שנשארו בזיכרונם מבית ההורים בגולה. אם עם ישראל ראה ביום זה יום קדוש גם אנחנו החילוניים נתייחס ליום זה כיום שבתון, חדר האוכל יהיה סגור, וכל אחד יעשה ביום זה כראות עיניו. הייתה גם הרגשה שלא נעים להוציא עצמנו מכלל עם ישראל הסובב אותנו.
במפגשים של רכזי תרבות עלתה השאלה איך אנחנו החילונים נציין את
יום הכיפורים. הייתה התלבטות גדולה, האם בכלל לציין יום זה במסגרת קיבוצית. הושמעו דעות, לקחת מתוך המסורת מספר נושאים שניתן לתת להם ביטוי חילוני. לדוגמה: חשבון נפש, בקשת סליחה, מחילה, חרטה, אזכרת נשמות ועוד…היו קיבוצים שנהגו לעלות לבית הקברות ולהזכיר את כל אלה שנפטרו מאז ועד היום.
אנחנו החלטנו באותם ימים לעשות חשבון נפש קיבוצי, לקחת נושא רלוונטי ולדון בו במסגרת קיבוצית, התפצלנו לחוגים בהם גובשו רעיונות והצעות.. ולבסוף הייתה התכנסות מרכזית של כל הציבור לסיכום. אבל נוהג זה לא החזיק מעמד זמן רב. חיפשנו משהו אחר.
ב 1995 העלתה עפרה את ההצעה לעשות “ערב הקדשה”, ערב בו יספרו חברים חוויות מיוחדות וזיכרונות אישיים, ויקדישו שיר לקרוב משפחה או חבר שנפטר. את הרעיון הביאה נילי ארזי ששמעה עליו מאשדות איחוד, שם ישבו במעגל, מישהו סיפר משהו ושאר יושבי המעגל שרו את השיר שביקש. הרעיון מצא חן בעינינו, יצרנו מסגרת שתתאים לשער הגולן.
בנינו את הערב על מספר יסודות: משהו מהיהדות, (“כל נדרי”, “ונתנה תוקף”)
זיכרונות מבית ההורים (אזכרת נשמות מקובלת בבתי הכנסת ביום כיפור).
ומלחמת יום כיפור. (האירוע הכי טראומטי שעברה המדינה מאז הקמתה).
הפיוט “ונתנה תוקף” נכתב ע”י יאיר רוזנבלום ב 1990 לערב זיכרון
בבית השיטה לזכרם של 11 בני קיבוץ שנפלו במלחמת יום כיפור.
הביצוע המצמרר של חנוך אלבלק החל להתפרסם בארץ , עפרה השיגה קלטת עם הביצוע של חנוך, והשמענו את הפיוט בחלק המסורתי של “ערב הקדשה”.
לימים עפרה יצרה מצגת עם מילות הפיוט ותמונות רקע, אותה מציגים מדי שנה.
ערב ההקדשה הפך למסורת בשער הגולן, ראשוני הקיבוץ לא החמיצו
ערב זה כולל השלמת קפריסין שהייתה מאד אנטי דתית בראשית ימיה.
במהלך השנים סופרו סיפורים אישיים מרגשים עד כדי דמעות, אפשר היה להבחין שחלק מהציבור בוכה, ויש שמעמד זה היה קשה להם.
בשנים האחרונות משתתפים בערב זה כ 70 חברים רובם מוותיקי הקיבוץ
מתחת לגיל 60 רק כמה בודדים. אפשר לשאול למה זה…? התשובה המקובלת בגלל הילדים. אבל ייתכן שיש סיבות אחרות: זה לא מעניין אותם
או שהנוסח המקובל אצלנו, לא מתאים לדור הצעיר, אבל ברור שאנחנו מחמיצים את הדבר העיקרי בחגים: “והגדת לבנך ביום ההוא…”
עפרה עצבה את המסגרת הזאת החל משנת 1995 והתמידה בכך
28 שנים ברציפות. הגיע הזמן להעביר את השרביט לדור הצעיר.
