אודות הקיבוץ שלנו

שער הגולן מאז ועד היום

סיפורו של קיבוצנו מתחיל בסוף שנות ה-20′ של המאה הקודמת, בקיני תנועת הנוער “השומר הצעיר” בצ’כוסלובקיה ובפולין, שם התגבשו שתי קבוצות לעלייה לארץ ישראל להגשמת הערכים עליהם התחנכו בתנועת הנוער. העולים הנרגשים התגבשו לקיבוץ “עין הקורא” שהוקם במושבה ראשון לציון בשנת 1930. המייסדים, ושותפיהם-ממשיכיהם שהגיעו ב’השלמות’ השונות, הינם יוצאי מדינות אירופה, אשר עזבו בית ומשפחה בכדי להגשים בארץ ישראל, ביניהם גם משפחות ויחידים אשר שרדו את זוועות השואה, איבדו בה את יקיריהם, הוגלו למחנות קפריסין והגיעו לחוף מבטחים בשלהי מלחמת השחרור.

המייסדים האמינו ברעיון הציוני, בהקמת חברה סוציאליסטית המושתתת על ערכים של שיתוף, שוויון ועזרה הדדית, כמו גם הפרחת השממה ומציאת פרנסה בחקלאות ובעבודת כפיים.

ההתחלה: קיבוץ עין הקורא 1930-1937

לצד האוהלים והצריפים בהם התגוררו, הם בנו משק חי קטן של פרות ותרנגולות ועיבדו כמה עשרות דונם קרקע שקיבלו בהחכרה מקק”ל. החלוצים הקימו קבוצת בניין ועבדו בכל עבודה מזדמנת במושבות יהודה. בעין הקורא נוצרו זוגות וקמו המשפחות הראשונות, שם נולדו בכורי הילדים ונטבעו דפוסי החיים לעתיד.

עולים על הקרקע!

חברי קיבוץ עין הקורא פנו ל”מוסדות המ יישבים” וביקשו לעלות להתיישבות בשטח שנרכש ע”י הקק”ל בעמק-הירדן, במסגרת המאבק של התנועה הציונית נגד “הספר הלבן”. אחרי שבע שנים של הכשרה להתיישבות וציפייה דרוכה להגשים את העלייה – זה קרה. באביב, 21 למרץ 1937, במסגרת מבצע הקמת יישובי “חומה ומגדל”, יצאה מקיבוץ אפיקים שיירת משאיות וטנדרים עם חלוצים נרגשים שנסעו 2 ק”מ מזרחה אל הנקודה שנרכשה עבורם, ותוך כדי שירת “אנו עולים היום” קבעו עובדה על ידי הקמת חומה ומגדל צופה, ועד הבוקר קם קיבוץ חדש ושמו: שער-הגולן. בתוך החומה הוקמו צריפים בודדים ומספר אוהלים בהם התגוררה קבוצת החלוץ, שהחלה בעיבוד הקרקעות, בניית ישוב הקבע ושמירה. אחרי חצי שנה עברו כל החברים והילדים מראשל”צ לשער-הגולן. בשנה הראשונה הקיבוץ מנה 112 חברים ו-20 ילדים. 15 חברים עסקו בחקלאות, 10 בעבודות חוץ והשאר בבניין ותחזוק הנקודה.

בזכות חזונם ודבקותם במטרה, ולמרות הקשיים הרבים, כמו תנאי האקלים הקיצוניים (שער הגולן שוכן בבקע הסורי אפריקאי המוכר יותר כבקעת הירדן, המקום הנמוך ביותר בעולם עם טמפרטורות המגיעות בקיץ ליותר מ-40 מעלות צלסיוס בצל) זכו המייסדים לראות את חלומם קורם עור וגידים, לשמוח עם כל מטע פרי שהחל להניב, עם כל מחזור נוסף של עגלים ואפרוחים ועם כל גינה חדשה שהחלה לפרוח בחצר.

העשור הראשון: 1937 – 1947

החלוצים התווכחו, דנו ואף רבו על כל דבר: תוכנית המשק, כוון הבתים, האם להקדים את בנית הרפת לבניית מגורים לחברים, מהו החינוך הראוי לילדים. ובינתיים: בנו מכון מים על הירמוך בשותפות עם הקיבוץ השכן – מסדה. הם סללו קווי מים וחשמל, בנו תעלות השקיה, נטעו בננות, כרם, פרדס, שתלו גן ירק, הקימו מבני משק, בתי מלאכה לול ורפת. כאשר הכינו את השטח לבריכות הדגים ליד הירמוך, גילו שרידי תרבות עתיקה מהתקופה הנאוליטית – “התרבות הירמוכית”. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה, בספטמבר 39′, נקלטה בקיבוץ השלמת “עמל” שחבריה הגיעו בעליה ב’. בקיבוץ נקלטה גם חברת נוער ראשונה “לשחרור”, נערים שחולצו ממרכז אירופה. בתום העשור הראשון מנה הקיבוץ 170 חברים ו-140 ילדים. העצים שנטעו גדלו. נבנו מגדל מים, חדר-אוכל, בית תרבות, בתי ילדים ושיכון צנוע לחברים. במאי 1945 פשט ארבה על שדות הקיבוץ. במרץ 1947 הציבה קופת חולים כללית רופא בשער הגולן ובוטל הצורך ללכת לאפיקים לקבלת טיפול רפואי.

 מלחמת העצמאות וטראומת הפינוי

ב-29 בנובמבר 1947, הוחלט בעצרת האו”ם על:  “חלוקת א”י בין היהודים והערבים”. המתח הביטחוני הגיע לשיאו, חברים גויסו, ובתוך זמן קצר נפלו גם החללים הראשונים. בקיבוץ נחפרו תעלות מגן, נבנו עמדות ומקלטים. בליל הכרזת המדינה, ה-14 למאי 1948, החברים שרו ורקדו בחדר האוכל, ולמחרת כבר הותקף הקיבוץ ע”י הכוח הסורי שפלש לעמק-הירדן. טנקים סוריים התקרבו אחר הצהריים אל עמדת המים הקדמית בה שהו 8 לוחמים והרסו אותה בפגזי תותח דו-ליטראות. 5 מהלוחמים נהרגו במקום ועוד אחד נהרג בעת הבריחה למתחם הקיבוץ. לאחר שני ימי לחימה, הסורים כבשו את משטרת צמח בקרב קשה. בלילה פונו הילדים והנשים ליבנאל ומשם לחיפה. חברי שער-הגולן שלחמו מהעמדות שהוכנו מראש הרגישו מופקרים, לאחר שכוחות חי”ש שתגברו אותם הוצאו לבלימת ההתקפה הסורית בדגניה. העיראקים ששהו בנהריים תקפו מדרום והשמידו את מכון המים הישן. מגדלי המים בתוך שער הגולן ומסדה נהרסו על ידי תותחי הסורים והקיבוצים נותרו בלי מים. בכאב רב החליטו אחרי ארבעה ימי לחימה לעזוב את הקיבוץ ולעבור לקיבוץ אפיקים, משם ראו איך עמל של עשור נבזז, נהרס ונשרף עד היסוד. למחרת ואחרי שמילאו תחמושת וציוד לחימה הם חזרו לקיבוץ, שם מצאו הרס וחורבן. היה צריך להתחיל הכול מבראשית. באופן אירוני העצים והנוי נשארו בפריחתם. שער-הגולן – קיבוץ על שני גבולות גבול ירדן מדרום וגבול סוריה (לפני מלחמת ששת הימים) – ממזרח.

העשור השני: 1948 – 1958

כל המאמצים הושקעו בשיקום, את הויכוח “האם נכון עשו, כאשר נטשו זמנית במלחמה” השאירו להיסטוריונים. הקיבוץ עסק בתנופת בנייה ופיתוח, הבתים ההרוסים שופצו, נבנו שיכוני וותיקים וגם בריכת שחיה. הקיבוץ קיבל תוספת של קרקעות שעובדו לפני המלחמה ע”י ערביי צמח, שברחו לעבר הירדן. הוכשרו קרקעות “הדוור” והובאו מים מהירדן. הקיבוץ גדל עם קליטת השלמת “לחירות”, שהגיעה ממחנה המעצר בקפריסין. הבנים הראשונים חזרו מהצבא ובוגרי חברת הנוער “צבר” החליטו להישאר בשער-הגולן. בבית זרע הוקם בית הספר התיכון (המוסד החינוכי השומר הצעיר) “בקעת כנרות”. המתח הביטחוני נמשך בשל הקרבה לגבול ותקריות אש עם הסורים ב”אזור המפורז” הפכו לשגרה יומיומית. הקיבוץ המשיך לסבול ממעשי חבלה ומיקוש, של מסתננים מן הגבול הסורי, עד למלחמת ששת הימים. באחד מאירועי החבלה הבולטים, אשר אירע ב-8 באוקטובר 1966 נהרגו 4 שוטרי משמר הגבול שעה שרכבם עלה על מוקש בפרדסי המשק, שעה שהיו בדרכם לבדוק אתר של פיצוץ שני מטעני חבלה אחרים אשר הרסו עגלת טרקטור ומחסן כלים.

העשור השלישי: 1958 – 1967

הקיבוץ החליט על הקמת מפעל תעשייה. כמו תמיד התווכחו ובשנת 1964 הוחלט על הקמת  “גולן מוצרי פלסטיק” הלחץ הביטחוני חיזק את חיי החברה. צמחה חבורת יוצרים מופלאה: חיים ברקני, יוסף נצר וחיים ברגל. השיא בחיי התרבות היה בהעלאת המחזה “ביתי אל מול גולן” ב-1962, בחג ה – 25 לעליה על הקרקע. תוכנית הטיית “מקורות הירדן” ע”י הסורים הביאה ל”מלחמת המים” ונוצר מתח בטחוני מתמשך שהגיע לשיאו במלחמת “ששת הימים”. הגבול הסורי שהורחק מזרחה ייצר לזמן מה הרגשת בטחון שקרסה בפרוץ “מלחמת ההתשה 1967 – 1970.

העשור הרביעי: 1967 – 1977    

הקיבוץ הופגז במשך שלוש שנים והיה הכרח לבנות תעלות מגן, מקלטים וחדרי בטחון. הילדים עברו לישון במקלטים ועובדי הנוי הצטרכו לשקם שוב את החצר החפורה. הצלחת ענפי החקלאות מחד והתפתחות חיובית איטית של המפעל מאידך הביאו לשיפור במצב הכלכלי. “מלחמת ההתשה” הסתיימה באותה סתמיות בה החלה. השקט חזר לעמק. ב-1973 פרצה במפתיע “מלחמת יום כיפור” שהביאה לגיוס מבוהל של חברים. בתוך יום מצא הקיבוץ עצמו בסכנת כיבוש סורי חוזר. קרבות הבלימה ברמת הגולן והתקפת הנגד הרחיקו את הסכנה והתחיל המאבק הפוליטי על דמות המדינה, שהסתיים עם המהפך הפוליטי ב-1977 .

העשורים החמישי והשישי 1977-1997

את סכנת הקיום הביטחוני החליפה הבעיה הכלכלית, על הקיבוץ העיקו חובות כבדים לבנקים ומשבר דמוגרפי עקב עזיבות של חברים וצעירים. בקיבוץ החלו לנשב ‘רוחות שינוי אורחות החיים’. בשנת 1991 הוחלט על מעבר “ללינה משפחתית” שהיווה שינוי מהותי בערכי החינוך. במהלך שנתיים נבנו הרחבות למגורי החברים והאחריות על הילדים בלילות הועברה להורים. במקביל, הוחלט להשתמש במבנים שהתפנו. בשנת 1994 הוקם האירוח הכפרי “אל מול גולן” שיחד עם מוזיאון התרבות הירמוכית (ע”ש יהודה רוֹת) והבריכה הפתוחה כל השנה, היוו תשתית לפיתוח ענף התיירות. הסופרת מרים רות, הוציאה סדרת ספרי ילדים שזכו להצלחה גדולה. במפעל “גולן” הייתה הצלחה בפרויקט “צנרת פֶּקְס” והקיבוץ עבר לצמיחה כלכלית מואצת.

שער הגולן מאז שנת 2000

הקיבוץ, תוך דיונים בחינות וויכוחים שומר על אופיו השיתופי, אולם לאורך השנים בוצעו שורת הפרטות של מוצרי צריכה ושירותים. המגמה היא של העברת יותר אחריות לחברים. ההצלחה הכלכלית של מפעל “גולן” וצמיחת הענפים החקלאיים ייצבו את המערכת הכספית ואפשרו צמיחה ועלייה ברמת החיים. הקיבוץ בנה בית סיעודי – “בית הדר”, לחברים שהזדקנו ולקשישים זכאים מחוץ לקיבוץ, ועשה הסדר פנסיה אישית לחברים. החלו להיקלט משפחות של בנים חוזרים.

שער הגולן כיום

שער הגולן הוא קיבוץ שיתופי המתגוררים בו ארבעה דורות של חברים ותושבים. סך כול האוכלוסייה 550 נפשות – 290 חברים, 150 ילדים ובני נוער, והיתר צעירים, חיילים וסטודנטים ותושבים זמניים.

הקיבוץ מסווג ומתנהל כקיבוץ שיתופי איתן, אשר ביצע שורת הפרטות של מוצרי צריכה ושירותים תוך שמירה והקפדה על רווחת חבריו.

בתחילת 2022 התחלנו ביישום מודל אורחות חיים חדש עליו החליטו החברים – “מודל שיזורי”, המאפשר בתוך הקיבוץ השיתופי לחברים המעוניינים בכך לעבור להתנהלות כלכלית כ”בקיבוץ מתחדש”, קרי, קבלת כל הכנסות החבר.ה לתקציב האישי, ממנו נגרעים מסי קהילה ותשלומים על חלק מהשירותים הניתנים ללא תשלום למי שבחר להישאר ב”קיבוץ השיתופי”.  הנקלטים החדשים לקיבוץ כבר נקלטים ל”קיבוץ המתחדש”.  

אוכלוסיית הקיבוץ

אוכלוסיית הקיבוץ מונה 290 חברים ו-150 ילדים ובני נוער, חלקם דור רביעי למייסדים. היתר הם צעירים בגיל צבא וסטודנטים.

שער הגולן הוא קיבוץ איתן מהבחינה הכלכלית, אודות למפעל “גולן”, ענפי החקלאות והתיירות, עבודת החברים בקיבוץ “עובדי החוץ”, ועובדי ענפי השירותים העושים יום-יום לרווחת החברים.

קולטים משפחות ויחידים

אתגר גדול עימו מתמודד הקיבוץ הוא קליטת חברים ומשפחות לחברות בקיבוץ, שבו כמחצית מהחברים הם בגיל הפנסיה.

קליטת חברים חדשים הוא משימה מרכזית הנמצאת בצמרת סדר היום שלנו. הצעדים ליישומה הם מבניים – קידום מודל אורחות החיים וקידום בנייה חדשה לנקלטים, איתור פתרונות דיור מתאימים לחברים הוותיקים ולנקלטים, ולא פחות חשוב – העברת המסר שקיבוץ שער הגולן מזמין את בניו ובנותיו לבוא ולהיות שותפים, לתרום ולהשפיע מתוכו על צביון הקהילה ופיתוחה בשנים הבאות.

בסיומה של סקירת ה”אודות”, שהחלה לפני כמעט 100 שנים (ו-10 פסקאות) עומד קיבוצנו על רגליו במצב איתן, עם גאווה גדולה על היש הגדול שנוצר כאן בעמל רב על ידי המייסדים וממשיכיהם. הקיבוץ מתאים עצמו למציאות המשתנה, תוך ויכוחים ודאגה לשמירת הצביון המיוחד, כי חיי קיבוץ בו חיים ביחד אנשים בני ארבעה דורות מחייבים שיח פתוח, התחשבות הדדית ופשרות, שהם הנוסחה לקיומה של חברה אשר גם אחרי היחלשות השוויון והשותפות, ומעבר יותר משקל מהכלל אל הצרכים האישיים, נותר וכנראה תשאר תמיד – קהילה רב דורית חמה ומלוכדת, המטפחת את סביבתה ואת תרבותה, מתעקשת על חיי חברות ואכפתיות.